טחורים

מה הם טחורים

טחורים הם כריות של כלי דם תקינות הנמצאות בתעלה האנאלית ותורמות לאטימת פי הטבעת. הן קיימות אצל כל אדם. כשהן מתרחבות, מתנפחות או צונחות החוצה  הן הופכות ל"מחלת טחורים".

שני סוגים — לפי התמונה הקלינית

הסוגים העיקריים והשכיחים הם שניים. ייתכנו מצבים נוספים, אך אלה הסוגים המרכזיים. ההבדל ביניהם נקבע בעיקר לפי סוג העיצבוב — לא לפי גודל הטחור. הגבול האנטומי הוא קו השיניים (Dentate Line).

סוג A — טחורים כואבים. מתחת לקו השיניים, אזור בעל עיצבוב סומטי הרגיש לכאב, מגע ולחץ. נוצרים על רקע צואה קשה והיוצר בעיה בזרימת הדם. המאמץ ביציאה לוחץ עליהם והם כואבים. כשנוצר בהם קריש דם — מופיע גוש כחלחל וכאב חד. נוטים לדמם פחות.

סוג B — טחורים לא כואבים. מעל קו השיניים, אזור בעל עיצבוב ויסצרלי שאינו רגיש לכאב. בדרך כלל אינם כואבים. הסימן השכיח — דימום אדום בהיר בזמן או אחרי יציאה, ולעיתים צניחה. נוצרים על רקע צואה רכה, ריבוי יציאות ועייפות/חולשה.

מקרים חריגים בסוג B: לעיתים מחמיר וכן מופיע כאב — כשנוצר בו קריש דם או כשהטחור נכלא/נחסם. אז הכאב חד ולעיתים דורש התייחסות דחופה.

ארבע דרגות חומרה

1. בולטים פנימה, אינם יוצאים החוצה. דימום ללא צניחה.

2. יוצאים במאמץ וחוזרים פנימה לבד.

3. יוצאים וצריך להחזירם ביד.

4. יוצאים גם ללא יציאה, ולא ניתן להחזירם כלל.

סיבות (לפי סדר שכיחות)

הכי שכיח: עצירות כרונית. מאמץ ולחץ ביציאה. צואה קשה ויבשה. תזונה דלת-סיבים.

שכיח בינוני: גיל והיחלשות רקמות התמך. עודף משקל ולחץ תוך-בטני. הרמת משאות ומאמץ גופני. ישיבה ממושכת.

פחות שכיח: שלשול כרוני וריבוי יציאות. נטייה גנטית.

המבט הסיני

מבחינת הרפואה הסינית, סוג A קשור לבעיות בזרימת הדם על רקע צואה קשה, וסוג B קשור לחולשה ושקיעה על רקע צואה רכה. הטיפול בכל סוג שונה בהתאם.

תזונה לפי סוג

המטרה תמיד אחת — צואה שעוברת בקלות באזור פי הטבעת.

סוג A צואה קשה — הכואב

מה להוריד (לפי סדר חשיבות):

1. מאכלים חריפים ומגרים — צ'ילי, פלפל, תבלינים חריפים.

2. אלכוהול.

3. מאכלים שומניים, מטוגנים ובשר — מכבידים על המעי וגורמים לעצירות.

4. מזון מעובד ומזוקק דל-סיבים — לחם לבן, אורז לבן, מאפים ומתוקים.

5. סוכר וקפאין מרובים.

6. סיבים גסים לא-מסיסים בעודף — סובין וקליפות קשות שמתפחים ומגרים.

מה לשנות / להוסיף:

1. הרבה מים — הבסיס (כ-6–8 כוסות, 2000–2500 סמ"ק ביום).

2. סיבים מסיסים במים — שיבולת שועל, פסיליום, פקטין מפירות (תפוח, אגס).

3. מאכלים מרככים ומשמנים — שמן זית, שזיפים מיובשים, אגסים, קיווי, דבש.

4. ירקות מבושלים ופירות.

5. פרוביוטיקה — יוגורט או קפיר.

סוג B צואה רכה — הלא-כואב

הכיוון הפוך: לא לרכך אלא לתת מבנה ולהפחית תדירות יציאות.

מה להוריד (לפי סדר חשיבות):

1. מאכלים מרככים ומשלשלים — שזיפים, ריבוי פירות, דבש, מאכלים שומניים.

2. מאכלים קרים וגולמיים — סלטים קרים, משקאות קרים.

3. מטוגן ושומני.

4. קפאין ואלכוהול.

5. חריף.

מה לשנות / להוסיף:

1. מאכלים שנותנים מבנה לצואה — אורז (רצוי מבושל היטב/דייסה), בננה, תפוח מבושל, טוסט.

2. אוכל חם, מבושל וקל לעיכול.

3. מאכלים מחזקי עיכול — דלעת, בטטה מבושלת, גזר מבושל.

4. שתייה מספקת אך מתונה — כדי לא לייבש, בלי להפריז.

5. פורמולות לפי הצורך.

אבחון ודגלים אדומים

לעיתים הטחור הוא תוצאה של בעיה אחרת ולא הסיבה עצמה, ולעיתים מתלווים אליו מצבים נוספים — סדק (פיסורה), פיסטולה או סיבוכים אחרים — שכל אחד משנה את הטיפול והתזונה. דימום באזור פי הטבעת אינו תמיד טחורים — בגיל מבוגר, שינוי בהרגלי יציאה, ירידה במשקל או היסטוריה משפחתית חובה לשלול פתולוגיה רצינית. לכן האבחון צריך להיעשות על ידי פרוקטולוג, ורק לאחר מכן מתאימים את התזונה והטיפול המדויקים.